בעקבות הפוסט של יעל שליש פרץ, "אמא, העוגה שלך לא הייתה טובה, כל הילדים זרקו אותה לפח" על בתה שהייתה אמא של שבת וחזרה מאוכזבת ובוכיה מאחר וכל הילדים התבוננו רק על הדברים הממותגים שהביא אבא של שבת, שכיסו את כל השולחן ו"השתלטו" על הטקס.. החלטתי לכתוב... 

כאמא לארבעה ילדים,...

אז מה.. עברה לה שנה ומה .. למה את כותבת ? מה עברת ? מה הכותרת המשנית..

השנה הזו היא שנה משמעותית עבורי של שינוים, התפתחויות וגם של חוסר ודאות.. 

כן מותר לי לציין גם זאת.. 

התחלתי לכתוב את הבלוג מבלי לדעת לאן הוא יקח אותי ולמה אני כותבת וגיליתי את חדוות הכתיבה. גיליתי גם ש...

שנה חדשה עומדת בפתח.. בשבילי תקופה זו, של סוף חודש אלול ותחילת תשרי תמיד מרגשת, חגיגית וגם עצובה .. לפני שבע שנים, בחודש אלול, חודש הסליחות, אמי נפטרה ולא זכתה לפתוח אתנו שנה חדשה.. מאז, אני תמיד מגיעה בגעגועים עזים לחג. יחד עם זאת, בתקופה זו, של סוף חודש אלול, סוף ספט...

חזרתי לפני שלושה שבועות ממסע.. מסע מטעם מלכת המדבר בשיתוף עמותת גשר לגיאורגיה.. 

עד עכשיו לא כתבתי.. לא כי לא היה לי מה לכתוב..או שלא מצאתי זמן.. פשוט לא ידעתי איך להעביר את החוויה המעצימה ומרחיבת הלב .. כן כן.. תחושה שהלב שלך מתרחב, פתוח... שכולך מלאת אהבה .. אהבה לטבע...

חזרנו לפני שבוע מאיטליה.. ערימת הכביסה עוד לא התאוששה ...אבל אנחנו דווקא כן, חזרנו עייפים.. אבל עם חויות וזיכרונות מדהימים ומצחיקים. 

כל מי ששומע שלקחתי ארבעה ילדים בגילאי 10,7,5, ושנה לאיטליה ( ובנוסף את הבעל..) ממש בהלם.. איך אפשר ? איך שורדים ? מה הם לא רבו ? איך עבר...

מחר היום הגדול.. חג פורים, כל הילדים מתרגשים ומצפים, למרות שכבר שבוע שלם שהילדים כבר חוגגים בגנים ובבתי הספר את החג ( יום פיג'מה, יום מעודדים ומעודדות, יום צבעים וכו'.) מחר היום הגדול.. מחר קרנבל גדול, כל הילדים מתחפשים.. 

אני זוכרת אותי כילדה, תמיד מתעוררת בבוקר של חג...

 אז מה בעצם אנחנו חוגגות ביום האישה ? האם אנחנו צריכות לחגוג יום זה ? יהיו שתגדנה שאם אנחנו חוגגות את היום, סימן שעדיין אנחנו לא שוות כי הרי אם היינו שוות , למה לציין דווקא יום זה.. 

יהיו שתגדנה שכן , צריך לציין את המאבק לשיוויון זכויות האישה,  כי הרי הנתונים בשטח מוכיח...