יום המאה - סיבה למסיבה ?!

שלום קוראים וקוראות יקרים ויקרות ( ככה מברכים אתכם.. ושוב, מסתבר שיש כאלו שקוראים וזה הדבר הכי כיף והכי מתגמל ונותן תחושה להמשיך.. האמהות מהכיתה של הילדים, השכנים במושב.. לקוחות שמזמינים ליום הולדת, ואפילו הסייעת המחליפה אסתר בגן של בתי..)

אחרי שלושה שבועות שבהם כל אחד לפחות היה יומיים איתי בבית.. ברוטציה מושלמת.. אחד מסיים והשני חוזר מהגן / בית ספר, חולה.. התחלתי להתרגל.. . ואפילו הבנתי שיש דברים שבוערים בי ובכל זאת אעשה..כי אם אחכה שכולם יהיו בריאים, אני אהיה חולה..

( כמו לכתוב מאמרים באתר, לערוך פגישות.. - אל דאגה לא נשארו לבד.. השארתי עם המנקה.. לעשות הליכה , ללכת לסדר גבות.., העיקר.. אל תגלו לשירותי הרווחה).

גיליתי גם משהו לגבי הטיפול בילדים חולים: כאמא, שרואה ומרגישה כמו פעם עם היד על המצח, שהילד מעלה חום , מיד אני רגילה לתת נורופין ותוך כרבע שעה הילד חוזר לעצמו ,לא מתלונן, לא נראה חלושס שזה הכי קשה לנו,,, הוא נמרץ, חוזר לשבת על המחשב וכו'... כל נסיונותיי לשכנע שהם צריכים מנוחה, שישכבו במיטה או בספה מול הטלויזיה, לא צלחו, כי הם כבר "מרגישים טוב."...ואז אתמול החלטתי לתת קצת לחום להשאר .. הרי יש כאלו שבכלל לא נותנים מורידי חום וטוענים שהגוף צריך להלחם לבד .. , אז איך שהשפעת הנורפיין ירדה, מיד עלה החום, בני יהונתן, נראה כמו סמרטוט, מהמחשב הוא ישר עבר לספה בטלויזיה , מכוסה בשמיכה, ביקש תה וכעבור כמה דקות נרדם לשעתיים.. עבורו זאת הייתה המנוחה האמיתית והרגשתי שזה מה שהגוף גם אותת לו..

הידעתם ?

היום,, אמהות ואבות יקרים לילדים בבית ספר ובגנים, זהו יום המאה.. מאה ימים עברו מאז תחילת הלימודים... ואל תחשבו שאני סופרת את הימים, מסתבר שהמורות והילדים אצלנו בבית הספר סופרים כל יום שעובר.. אני לא יודעת מי צריך את זה יותר, המורה או התלמיד.. אבל היום, אצלנו בבית ספר גדרות.. יש, סיבה למסיבה .. יום המאה.. בהשתתפות ההורים כמובן.. ( שוב, לוקחים לנו את יום שישי...- לא שעושים בו כל כך הרבה.. מקסימום יוצאים לארוחת בוקר זוגית.. (חביתה שגם אפשר לאכול בבית..אבל עולה 100 שח.. כי מקבלים בצד דוגמית של לבנה.. וריבת תות ) .

מצד אחד אני תוהה האם זה באמת נחוץ לערוך מסיבה עבור יום המאה? ומצד שני אני חושבת, למה לא?! הרי השיגרה שלנו היא כל כך שואבת ואנחנו חסרי כוח לשנות ובכלל לא שמים לב לזמן שעובר..

אז אם אפשר בשישי לחגוג את העובדה שעברנו כברת דרך , בלי שבכלל שמנו לב, לתת לילדים וגם למורים את התחושה של הפרגון.. של יום מיוחד, יום מסיבה.. יום המאה!!!

כשבני אלעד, בכיתה א' התעורר הבוקר נרגש מיום המאה, אמרתי לו כמה אני גאה בו, על כך שמאה ימים ( פחות יומיים שהיה בהם חולה.. ) הוא בכיתה א', לא מאחר, עושה שיעורים בהתלהבות, הכיר חברים חדשים..ולמד כל כך הרבה..

זה גם מתחבר לי גם לט"ו בשבט שזה בכלל ראש השנה לאילנות.. חגיגה לטבע.. והנה גם כאן מצאנו סיבה למסיבה.. והפכנו את האירוע הזה לחגיגה!!

אז אני לוקחת את זה כלימוד ומחליטה למצוא "סיבה למסיבה" :לקחת את הדברים המובנים והפשוטים של היום יום שלנו ולהנות מהם : למשל, אחרי יום עבודה מתיש, לפתוח בקבוק יין ולשתות כוס לחיי היום שעבר.. ולערב בבית שמתחיל.., אחרי תקופה לחוצה בעבודה ( פרויקט שצריך להגיש, משהו להתכונן אליו..וכו'...) להחליט שיוצאים למסעדה או הופעה או סתאם טיול בחוף הים.., כשהילדים סוף סוף חוזרים למסגרות, אחרי שבועות של מחלה, לקחת בוקר לעצמי עם ספר טוב בים.. ,

העיקר לדעת שאנחנו יכולים לציין ולחגוג כל דבר.

הרי הכי פשוט (אבל מתיש ומדכא.). להמשיך הלאה כרגיל לדבר הבא, ליום השגרתי הבא שלנו.. אז בואו נעשה מהחיים שלנו רגעים קטנים של מסיבות קטנות שאנו יוצרים לעצמנו ולא צריך לזה סיבות גדולות...

וכמו שאומר רבי נחמן " כי אין לו לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותה השעה שעומד בו, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי"

אז חיו את הרגע.. כאן ועכשיו...

שבת שלום...

נ. ב סוף סוף הצלחתי להכניס את האפשרות להכנסת הערות.. אז אשמח שתרשמו לי..

רות רונן, רות בארץ הסיפורים..


פוסט ראשון בבלוג
פוסטים קודמים 
Archive
תגיות חיפוש
No tags yet.
Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square