אני מלכה.. מלכת המדבר בגיאורגיה

חזרתי לפני שלושה שבועות ממסע.. מסע מטעם מלכת המדבר בשיתוף עמותת גשר לגיאורגיה..

עד עכשיו לא כתבתי.. לא כי לא היה לי מה לכתוב..או שלא מצאתי זמן.. פשוט לא ידעתי איך להעביר את החוויה המעצימה ומרחיבת הלב .. כן כן.. תחושה שהלב שלך מתרחב, פתוח... שכולך מלאת אהבה .. אהבה לטבע, לחברות חדשות ואפילו אהבה לעצמך..

אז איך הגעתי לשם ? מה לי ולמלכת המדבר? ואיך באמצע יולי, בעיצומן של הקייטנות של עבודה מאומצת ושל ילדיי שבחופשה, אני מצליחה לצאת למסע ?!

הכל התחיל כשבערב יום העצמאות מאיר, האיש שכנראה מכיר אותי הכי טוב,שלח לי בווטס אפ איזה פלייר פרסומי של נסיעה מטעם מלכת המדבר בשם "מלכת הגשרים", נסיעה ראשונה עם חרדיות, דתיות לאומיות וחילוניות במסע לגיאורגיה..

הפלייר דיבר אליי, משתי סיבות :1. נסיעה ומפגש עם דתיות וחילוניות תמיד אני אוהבת, העובדה שזה מסע של מלכת המדבר בשיתוף עם עמותת גשר, ארגון המקדם את ההידברות וחיזוק בין חלקי העם היהודי בארץ ובתפוצות, יצק למסע תוכן ורובד נוסף.

2. המסע לגיאורגיה...כבר כמה שנים שאני רוצה לבקר בארץ הזאת, בשווקים, בנופים המדהימים ששמעתי עליהם.

דווקא העובדה שזה מסע של מלכת המדבר שתמיד עשה לי קונוטציה של מסע אקסטרים, פיזי.. פחות דיבר אליי... בכל זאת, כתבתי לי ביומן את התאריכים ככה למעלה בקטנה.. כדי שאוכל לחלום ולדעת מתי זה קורה.. זה היה נראה לי חלום אבל כמו תמיד, יש המון סיבות שלא אצא למסע : 1. בתקופה הזאת יש לי המון עבודה, אני הרי עוסקת בקייטנות וזאת התקופה.. 2. הילדים - מי יהיה איתם במשך שבוע ימים. 3. כסף.. בכל זאת הטיול הזה לא זול ( 2000 דולר..) ועוד ועוד..

לקח לי כשלושה שבועות מאז שקיבלתי את הפלייר, ואז בבוקר פנוי אחד, לאחר שקראתי את הספר "הרשימה" של יובל אברמוביץ, כתבתי מהם חלומותי, ואחד מהם היה טיול לגאורגיה ומסע חוויתי עם נשים..

החלטתי לכתוב מייל למארגנות והוגות המסע,שושנה וביתיה, מסתבר, שפספסתי את המיונים בכמה ימים בלבד, אך לא אמרתי נואש.. מה אכפת לי לנסות, מתוך אמונה שאם אני צריכה להיות במסע הזה, אני אהיה למרות שכבר המיונים הסתיימו.

משיחת הטלפון עם שושנה, הבנתי שהיא בעצם מגשימה חלום, זהו מיזם שלה ושל ביתיה, מנהלת בית ספר חרדי לבנות, שתיהן בוגרות ועמיתות מכון גשר למנהיגות, המיזם נולד כתוצאה מקורס גשרים. השיחה עם שושנה הייתה נעימה ומצחיקה,היא אמרה לי שמאחר ויש מקום לשלושה זרמים ( חרדיות, דתיות לאומיות, וחילוניות) יש זרם אחד שעדיין לא התמלא.. שאגיד לה לאיזה זרם אני משתייכת.. אמרתי לה בצחוק.. שתגיד לי מה פנוי.. ואני אתאים את עצמי.. אני יכולה להיות חרדית/ מתנחלת או חילונית... העיקר לצאת למסע( כמובן בצחוק ). בזמן השיחה דימינתי את עצמי בג'יפ, את האטרקציות שיהיו.. דפיקות הלב וההתרגשות לקראת משהו חדש ומסעיר שעומד לקרות, הן אלו שגילו לי שאני בדרך הנכונה...ואכן, שושנה אמרה, יש עדיין מקום פנוי לחילוניות...

שני דברים שהייתי צריכה לארגן :

סידור לילדים: בעלי וחמותי ( ולמי שלא יודע, ומכיר.. חמותי היא פולניה מהספרים , שאוהבת את החיים הטובים ותמיד תמצאו אותה באיזו הצגה, טיול או בפדיקור.. כשהיא באה לשמור על הילדים היא שואלת אם על כל הילדים .. ולכמה זמן.. .מקווה שלא הולכת להסתבך איתה בעקבות כתיבת הדברים.. הכל באהבה בלה אה ?!

2. לפנות כמה ימי עבודה ולמצוא מפעילות מהצוות שלי שיחליפו אותי...

אז כן, עוד לפני שהתחיל המסע, למדתי דבר ראשון : למדתי לבקש. כי הרי אף אחד לא יציע לי סתאם לשמור לי על הילדים שלי למשך שבוע.. ולכן, נשים יקרות, אם אתן זקוקות למשהו, בקשו!! וכן, הבנתי שאם אני חושבת שמגיע לי, שאני ראויה, ראויה לחופשה של שבוע ימים לבד!! המילה ראויה, שורשה ר.א.ה, כלומר, כדי להיות ראויה, עלייך לראות את עצמך, כשאת תראי את עצמך, יראו אותך.

התקשרתי לחמותי וישר שאלתי : "בלה, את אוהבת אותי"?! חמותי, שכבר מכירה את חוש ההומור שלי ואותי מזה 13 שנה.. אמרה: לפי השאלה הזאת ,את הולכת לבקש משהו מאוד חשוב.. חכי..תני לי להגיע הבייתה ( לעכל.. לנשום אויר ) ותכף אתקשר..מאחר וגם חמותי אוהבת הרפתקאות ואת החיים, היא מיד הבינה וזרמה עם בקשתי ואף פרגנה בשמחה.

הבנתי שבסופו של דבר, היו יותר קשיים ומגבלות לנסיעה, אבל הרצון שלי, ההחלטה שלי לצאת למסע, הוא שהכריע .. " אין דבר העומד בפני הרצון"!! ( או משפט הפוך : את היא שעומדת בפני הרצון, שבי, את מסתירה לו...)

נערכו לנו שני מפגשים בירושלים ומפגש גיבוש בתל אביב.

שילוב של "חילוניות", "מתנחלות", ו"דוסיות" .. אני כותבת את כל המילים הללו במרכאות, כי כבר מההתחלה, הבנו שלא ניתן להגדיר.. ( גם המילה הגדרה משורש ג.ד.ר... למה לסגור אותנו?!), שכל אחת היא שונה וייחודית ..

כמה מוזר לחשוב שדוסיות אוהבות אקסטרים.., תמיד חשבתי שהן שקטות, חסודות וסגורות.. ופתאום שאלות שבחיים לא הייתי מעיזה לשאול משיהי היו לגיטימיות כגון : " מה, השיער שלך הוא פאה ?!"..

בלילה שלפני המסע, אחרי שכל המזוודה הייתה ארוזה, כולל נרות לשבת לכולן ויין קידוש של שלושה ליטר.. ( הצוות שלי קיבל להכין קבלת שבת), התחילו החששות.. האם אוהב את הבנות, האם הן תאהבנה אותי.. איך אסתדר שבוע בלי הילדים במיוחד עם נטע התינוקת שעדין זקוקה לי, אם יהיו חלקים שאפחד בטיול.. נסיעה מסוכנת בג'יפ או אטרקציה אקסטרימית שלא אוכל לבצע... חששות, דמיונות. דאגות.. ממש ראיתי את קטע הכביש המפחיד....ואז, נזכרתי שכל זה בראש, נשמתי נשימה עמוקה... נזכרתי שכבר הכרתי את הבנות בימי הגיבוש וההיכרות, שכל פעם שאני רואה אותן אני מתמלאת באנרגיה ורק רוצה להכיר אותן יותר ושתמיד בכל מפגש עם אנשים,אני נהנית..

כשנכנסתי לשדה התעופה, ראיתי את השלט : המראות / נחיתות...

להמריא, לפרוש כנפים, גבוה, לשמיים.. רגע. להמריא, שורש מ.ר.א ( אוהבת כל הזמן לחקור מילים כמו ששמתן לב.. 100 בבגרות בלשון ) כלומר במילה המראה יש פחד.. מורא... כן כן. כשאתה ממריא קיים גם פחד..

והמילה נחיתה.. היא הרי תמיד מתפרשת כמשהו יותר שלילי מלהמריא.. אבל כשאתה נוחת, יש לך נחת.. שלווה...

אז גם בנחיתה וגם להמראה יש יתרונות וחסרונות.. כמו לכל דבר..

לא אלאה אתכם בסיפורים על המסע ועל גרוזיה ועל כל ההויי כי כמו שנאמר " כשתחזרי - תביני"... או מה שהיה בגרוזיה נשאר בגרוזיה.. הפכנו לאחיות למסע, בדיחות פנימיות שרק אנחנו נבין ומיותר לנסות להסביר..

במשך שישה ימים התמסרתי.. התמסרתי לכאן ועכשיו.. לעובדה שאין לי שעון וגם לא מעניין אותי מה השעה, לעובדה שדואגים לי לארוחות, למקום לינה, הייתי מנותקת מפלאפון, מהסעות לחוגים, ממחשבה על מה אכין לארוחת צהריים/ ערב..

התמסרתי לנופים, לזרימת הנהר שבו עשינו רפטינג, להרים המושלגים שהתעוררנו בבוקר בקמפינג ונגלו לפנינו, למוסיקה שמיד הקפיצה את כולנו לרקוד..

התמסרתי לשיחות בג'יפ עם החברות :על המשפחות, הלידות, השמחות והרגעים הקשים של החיים, כל מה שהפך אותנו למי שאנחנו היום.. גילנו שכולנו מתמודדות עם אותן שאלות : קריירה מול אמהות, שיגרה מול הרצון לשנות, חששות מול תקוות...כל אחת עברה במסע של החיים דרכים רבות , מפותלות, יפות וסלולות, עם עליות ומורדות... וכרגע בעיצומו של מסע חיינו, אנחנו נפגשות והולכות יחד מקבלות כוחות והשראה האחת מן השנייה, ומן הדרך שלנו.

רגע הנחיתה, החזרה לארץ היה רגע מאוד משמעותי וחזק .. הידיעה שאנו נפרדות, שכל אחת חוזרת אל משפחתה וגם כשנפגש, כבר לא נהיה במסע.. המסע תם ונשלם.. אני השארתי רכב בשדה ולכן התבוננתי בבנות שפגשו את בני משפחתן.. התחלתי לבכות מרוב התרגשות והזדהות .. כאילו שהבנתי מה כל אחת ואחת מרגישה כשהיא רואה את בן זוגה או את ילדיה. כאילו חלקים בפאזל של החברות שלי החדשות, הושלמו..

כשיצאתי מהשדה וראיתי איש שחור - חרדי, פתאום הוא נראה לי אחרת.. יותר נכון .. אני הייתי אחרת, הבנתי כמה כולנו בני אדם, כמה אנחנו תמיד מתייגים..והבנתי שמי שעומד מולי, הוא לא מי שיש לי בראש, אלא עולם ומלואו.

הניתוק בטיול הוא כל כך גדול.. כאילו שבמסע את מי שאת בלי כל מה שהצטבר לך לאורך השנים..אלא רק את..לא אמא של.. לא אישתו של.. ולא מה שאת עוסקת בו. כשחזרתי, ונכנסתי לכפר , הרגשתי כאילו אני רואה הכל מחדש.. כאילו שנים שלא הייתי כאן.. הנוף של הכפר התערבב לי עם ההרים המושלגים של גאורגיה. אחד הרגעים המאושרים היה הריצה של הילדים לעברי...הבנתי עד כמה לא ניתן להתנתק..

ולסיום , אם תשאלו אותי למה דווקא היום החלטתי לכתוב.. אז פרשת השבוע היא פרשת מסעי.. המסע של בני ישראל במדבר הגיע לסיומו מקץ ארבעים שנה.. ובו מפורטים כל שמות המקומות שבני ישראל נסעו וחנו...שמות שונים ומוזרים : מרה, אלמה, דפקה, קברת התאוה, הר שפר, חרדה, מתקה, ועוד.. לכל מקום יש שם, זיכרון, בין אם זיכרון נעים או פחות..

אסור לנו לשכוח את המסעות, לכל אחד יש את מסע חייו והם אלו שמביאים אותנו למי שאנחנו , עבר, הווה ועתיד גם כעם.

אך מי אני .. ה"חילונית",שאספר לכן על פרשת השבוע..

אז לסיכום תובנות מהמסע שלי לעצמי על עצמי:

לחלום ולהגשים.. זה פשוט, פשוט להתחיל בצעד אחד.. והמסע מתחיל.

כשאת רוצה משהו. .אין דבר העומד בפני הרצון..

להיות ראויה, לראות את עצמך.. לדעת לבקש.

הדרך שכדאי לבחור בה היא הדרך שבה יש לנו התרגשות, דפיקות לב ושמחה, שם ההחלטות הנכונות.

חפשי כל יום משהו חדש להתפעם ממנו ... יום שעובר אינו חוזר..

להתבונן בטבע.. ולו רק לחמש דקות שקטות כל יום .

גלי כלפי מי שמולך חמלה והקשבה, אל תנסי להוכיח צדקה.. וזכרי כי הכוונות של כולנו הן כוונות טובות .. רק ככה נבנה גשר.

שבוע טוב וחודש נפלא.

#מלכתהמדבר #מלכתהגשרים #גיאורגיה #פרשתמסעי #הגשמהעצמית

פוסט ראשון בבלוג
פוסטים קודמים